המשטרה תפסה אצל האיש כ-500 בקבוקים של מסכות שיער, כביכול של החברה הצרפתית. לאחר שהורשע בפלילים, לאחרונה נקבע כי הוא ישלם לחברה פיצוי על העוולה האזרחית שביצע.
השופטת נועה גרוסמן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבלה את תביעתה של חברת "לוריאל" בישראל, בעליה של הזכויות בסימני המסחר של החברה הצרפתית בארץ, נגד אדם פרטי שסחר במוצרים מזויפים שלה.
האיש טען כי פעל בתום לב מתוך מחשבה שמדובר במוצרים אמיתיים, אך השופטת הטילה ספק גדול בגרסתו, וקבעה שגם אם לא ידע הרי שבנסיבות העניין היה עליו לדעת.
התביעה התמקדה במוצר מסכת הזנה לשיער בשם KE'RASTASE Masquinten– לטענת החברה מוצר מפורסם, המהווה "היהלום שבכתר" שלה. מדובר במוצר בעל מראה ייחודי – מיכל עגול של 500 מ"ל, צבעו קרם עם מכסה כתום, במרכזו מדבקה עגולה בצבע קרם עם שוליים כתומים, ועליה שם המוצר.
החברה טענה כי במהלך נובמבר 2015, נודע לה כי הנתבע מפיץ בישראל מסכות מזויפות, של המותג KE'RASTASE Masquintense.
בעקבות זאת היא הגישה נגדו תלונה במשטרה בגין שיווק מוצרים מזויפים. המשטרה פשטה על רכבו של הנתבע ועל מחזק שהחזיק, ומצאה בהחזקתו כ-500 מסכות מזויפות הנושאות את סימן המסחר שלה. בהליך פלילי הוא הודה והורשע בהחזקה וניסיון למכירת מסכות מזויפות. יחד עם זאת, בהליך הפלילי הוא עמד על כך שלא היתה לו ידיעה או כוונה למכור מסכות מזויפות.
בתביעה נטען כי הנתבע גרם לחברה לנזקים ישירים ועקיפים – נזק ישיר כאשר לקוחה שרכשה ממנו מוצר מזויף נמנעה מלרכוש מוצר אמיתי ממנה, ונזק עקיף, שכן המוצר שמכר הנתבע אינו איכותי אלא "מדולל", ובכך גרע מערכו המסחרי.
גם בהליך האזרחי, הנתבע טען שלא ידע שהמוצרים מזויפים. הוא סיפר שרכש סטוק משני אנשים מהכפר טמרה, שהוליכו אותו שולל לדבריו. לגרסתו, רק לאחר שמכר את חלקם ללקוח מסוים, אותו לקוח החזיר לו אותם ואמר לו שהם מזויפים, קצת לפני שהמשטרה מצאה אותם אצלו.
עסקה מפוקפקת
אחת העדות המרכזיות היתה של חוקרת פרטית שתמללה שיחות עם הנתבע, בהן הוא סיפר לה שמדובר במסכה משובחת ובמוצרים שחברים מביאים לו מסין, אף שאסור לו לייבא אותם לארץ. השופטת גרוסמן קבעה כי מדובר בעדות "מוצקה ונאמנה", ודחתה את טענות הנתבע שניסה לצייר אותה כחוקרת זוטרה ובלתי אמינה.
השופטת הוסיפה בין היתר כי הנתבע לא מסר שמות מלאים של האנשים שמהם רכש את המוצר, וכי מכלול הנסיבות מעיד על עסקה מפוקפקת – רכישה במזומן, ללא פרטים ברורים – די בה על מנת לקבוע כי הנתבע ידע או צריך היה לדעת שהמוצרים מזויפים.
כמו כן, השופטת הפנתה לנתונים שהיו אמורים לכל הפחות לעורר את חשדו כגון פער המחירים, ושגיאות כתיב על אריזות הבקבוקים שרכש. "הנתבע פעל במקרה הטוב בעצימת עיניים ובמקרה הפחות טוב בכוונת מכוון", כתבה.
מכאן נקבע כי הנתבע ביצע עוולת "גניבת עין" והפר את חוק עוולות מסחריות, שבהן אין צורך להוכיח חוסר תום לב. בנוסף, השופטת ציינה כי בנסיבות בהן לפחות היה עליו לדעת, גם על פי פקודת סימני מסחר היה הנתבע "יוצא בהליך זה וידיו על ראשו".
בכל הקשור לנזק, השופטת שוכנעה כי הנזק אינו גדול, שכן הנתבע לא הספיק "לחולל גדולות ונצורות", ולכן החליטה להעמיד את הפיצוי על 50,000 שקל. בנוסף לכך, הנתבע ישלם לחברה הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שי ישראל ממשרד ד"ר כהן שלמה ושות'
- ב"כ הנתבע: עו"ד דוד מזור
עו"ד אסף קריאל
עוסק/ת ב-
קניין רוחני
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.